אחד הדברים הראשונים ששמעתי על הטבח בסווידא (אמצע יולי 2025) הוא שנשים ישראליות מגייסות, אוספות, מתרימות גלולות היום-שאחרי כדי לשלוח אותן לנשים דרוזיות בסוריה. כמו טנדר הטויוטה הלבן שפרץ למסכים שלנו בבוקר שבעה באוקטובר ובישׂר "זה לא עוד סבב רקטות", כך גם ההודעה הזו…

עד כמה אפשר לצפות מן האומנות להגיב באופן מיידי לאירועי המלחמה, או שמא האומנות, מעצם מהותה, מושהית, מעוכבת ביכולתה לבטא את טראומת המלחמה? האם לאירועי המלחמה השפעה ישירה על האומנות, או שנדרש מרחק הכרחי, שבלעדיו לא יכול להימצא ביטוי אומנותי לכל מה שהמלחמה מביאה איתה?…

אז שבעה באוקטובר ועד היום יצאו מאות כותרים שעוסקים במלחמה. הספר יום אחד באוקטובר (שכתבו יאיר אגמון ואוריה מבורך), שהיה הראשון, זכה להצלחה חסרת תקדים בשוק הספרים הישראלי. בשבוע הספר בשנת 2024 בתל אביב יוחד לספר הזה דוכן שלם, ותור של קונים התאסף בפתחו – מחזה השמור בשנים האחרונות…

ביום אחד קפא הכול. הקריסה של שבעה באוקטובר 2023 לא פסחה, כמובן, על מוסדות האומנות. הפעילות התיאטרונית, הנשענת על נוכחות חיה ועל מפגש בזמן אמת, התגלתה באותו רגע כפגיעה במיוחד. גם בתיאטרון תמונע עצרנו הכול: ביטלנו הצגות, חזרות, פסטיבלים, סדנאות. הִשהֵינו את העונה שתוכננה ואת פסטיבל תמונע הבין־לאומי…

לאורך ההיסטוריה נוצרה אומנות בתוך מצבי חירום ומלחמה ומתוכם. היסטוריונים של אומנות כתבו על הפוזיציה האומנותית מול המלחמה, ואומנים בארץ ובחו״ל ניסו להגיב לאירועים בזמן אמת – פעולה המשולה למאמץ אינסופי (ובלתי־אפשרי?) לענות על השאלה ״מהי אומנות?״. דיון זה, המערֵב שאלות פוליטיות באלו הפילוסופיות…

במסה זו אשרטט את התבססותם של מנגנוני הקולוניאליזם ההתיישבותי בעקבות מלחמת שבעה באוקטובר, והפיכתם לחלופה למערכת החוקים של מדינה המגדירה עצמה דמוקרטית…