גיליונות

דעת נחש הקדמוני – עוסקת בפרויקט הדתי־אמנותי של אסי משולם, “מסדר הטומאה”, ובוחנת יחסים טעונים בין קודש וטומאה, פולחן ואלימות, מסורת וכפירה. באמצעות טקסטים חזותיים, איקונוגרפיה מיתית ושיבוש מקורות מקראיים וקבליים, היא מציבה מראה אפלה וביקורתית לאלימות, לגאולה ולחורבן במציאות העכשווית.

אוצר: אבי לובין

מיקום: משכן לאמנות עין חרוד

נעילה: 31.1.2026

לעמוד התערוכה לחצו כאן

מאמר זה מציע קריאה לאומית חדשה, טקסטואלית ומוזיקלית, בשירהּ של נעמי שמר, "האורח" (1984). קריאה זו סותרת את התפיסה הרווחת – המזהה אותו כשיר ארץ־ישראלי תמים העוסק בהכנסת אורחים ובקליטת עלייה – ומתעמתת עימה, ומפרשת את "האורח" כשיר מחאה בעל מסרים פטריוטיים, ציוניים ופוליטיים. פירוש ייחודי זה נובע מתוך הלשונות המוקשים ומעוררי התהיות שבמילותיו, לצד מצבי אי־תואַם בינם לבין המוזיקה.

כמבוא לקריאה, המאמר סוקר את העשור הפוליטי בחייה הפרטיים של שמר, שקדם לפרסום השיר, תוך שימת לב לאופן שבו ביטאה את דעותיה הימניות וליחס השלילי שקיבלה מצד מתנגדיה. המאמר מעלה את ההשערה כי ויכוחיה הפוליטיים חלחלו לסאב־טקסט שבשיר ורמוזים בו. וכך, האורח המתואר יכול להתפרש גם כאורח מטפורי פוליטי.

בהתאם להצהרות שמר על הקפדתה בבחירת מילים מדויקות לשיריה ועל מומחיותה בהתאמתן למנגינות, השיר מנותח בקריאה צמודה, דווקנית ומדוקדקת של מרכיבים אלו. הניתוח חושף רובדי עומק שונים של מסרים וסמלים, ומציע הבנות מוזיקליות אפשריות כביטוי לתוכן התמלילי. ניתוח השיר והקריאה הצמודה נסמכים על אמירות והתבטאויות של שמר בנושאים שונים, שבאו לידי ביטוי בחייה האישיים וביצירתה.

Green basket with bread in salt?! A national–political reading of the song "HaOreach" (“The Guest”) by Naomi Shemer / Sagie Zakosky

This article offers a new interpretation of Naomi Shemer’s "HaOreach" (“The Guest,” 1984), framing it as a national song. This new interpretation challenges the common view that regards the song as a simple Israeli melody about hospitality and Jewish immigration to Israel. Specifically, it interprets the song as a protest piece carrying patriotic, Zionist, and political messages, derived from an analysis of difficult textual conjunctions and moments of incompatibility between the lyrics and the music.

By way of introduction, the article surveys the political decade in Shemer’s private life that preceded the song’s publication, focusing on how she expressed her right-wing political views and the negative reactions she received from her critics. It advances the hypothesis that these political debates seeped into the song’s subtext and its subtle allusions. Thus, the song can also be understood as describing a metaphorical political guest.

Building on Shemer’s own claims about her mastery of composing music for lyrics, the song is analyzed through a close, meticulous and precise reading of these elements. The analysis reveals a detailed examination of their interplay, and the multiple layers of symbolic meaning they generate, demonstrating how musical elements articulate and enhance the text’s content. The article also draws upon Shemer’s remarks and statements on various subjects, as reflected in both her personal life and her songs.

המאמר בוחן את השאלות "כיצד הופך 'הצד האפל' של התכנון העירוני ל'מואר'? כיצד נהפכים על פניהם דחיקה והדרה מהמרחב האורבני? כיצד מצליחות קבוצות מיעוט הנדחקות או מודרות מהעיר לחדור אל הזרם המרכזי ולזכות בהכרה, בביטחון ובמשאבים עירוניים?". הספרות הביקורתית על "הצד האפל" של התכנון מיעטה לעסוק בתהליך תיקון העוול, כלומר במעבר לצדק ולהכרה בקבוצות מיעוט מודרות. סיפורו של המרחב הגאה בבאר שבע מדגים את התהליך דרך המאבק הארוך לקיום מצעד גאווה בשדרה המרכזית של העיר, ולמען הקצאת נכס עירוני ראוי לבית הגאה. המאמר מתחקה אחר הסיבה לשינוי ביחסי הקהילה והממסד העירוני ואחר צורתו, באמצעות ניתוח מפורט של שלבי המאבק דרך תצפית משתתפת, ראיונות וניתוח מסמכים. המאמר מראה כיצד התגבשה "אזרחות עירונית נאבקת" הפועלת "מלמטה", במקביל לעבודה פרגמטית בין הקהילה ונציגי העירייה. כדי להבין את ההקשר הרחב, מְמצב המאמר את המאבק שצלח מול התגברות מצב הדחיקות (displaceability) בעיר. המאמר מציג מבט משווה בין המקרה של הקהילה הגאה, שזכתה לעבור "לצד המואר", ועומדת במרכזו של הניתוח, למקרה של הקהילה הערבית-בדואית בעיר, שבתקופת זמן מקבילה נדחקה מהמרחב הציבורי ומהמשאבים העירוניים אל "הצד האפל". המחקר מראה כיצד תנועה חברתית ליברלית הצליחה להפוך מצב של דחיקות להכרה ולמימוש הזכות לעיר, אך בו בזמן גם כיצד ההכרה בקהילה הגאה עלולה לאפשר תהליך של "פינקוושינג" ברמה העירונית בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית.

Dark side, light side, and urban pinkwashing: The rise of queer space in Beersheba / Chen Misgav, Rani Mandelbaum and Oren Yiftachel 

This paper examines how the "dark side" of urban planning might be transformed into positive outcomes. Specifically , it asks how displacement and exclusion can be inverted or reimagined to promote inclusion. How do marginalized groups enter the mainstream and achieve recognition, security and gain a stake in urban resources? The critical literature on "the dark side" of planning rarely deals with the correction of injustice—the transformation from oppression to justice for excluded groups. The story of queer (LGTBQ+) space in Beersheba, Israel, illustrates this process through the analysis of a protracted campaign to organize a gay parade along the city's main avenue and to receive equitable urban resources, including a home for the community.

This paper uses participant observations, document analysis, media coverage and personal interviews to trace the transformation of relations between the community, the mayor, and the City Council. The analysis shows how a struggling urban citizenship was constructed from below, supported by the group's ability to mobilize allies in other cities and negotiate pragmatically with the City Council. To place this campaign within a broader analytical context, the study compares the LGBTQ+ struggle with those of other identity and sexual minorities and explores the shifting dynamics between city and state. A focused analysis of the plight of Beersheba's Arab community shows that while the LGTBQ+ community was gaining recognition, the Arab community was experiencing increased displacement, reflecting the "dark side" of urban policy. The study shows how a liberal gay struggle may be used to "pinkwash" ongoing oppression at the social and spatial peripheries.

מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין משאבים הקשורים לאינטראקציות חברתיות – תמיכה חברתית ואיכות התקשורת הבין־אישית בין לוחמים לבנות־זוגם – להסבר הבריאות הנפשית בקרב בנות־הזוג במלחמת "חרבות ברזל". הבריאות הנפשית נבחנה באמצעות שלושה גורמים: רגשי, חברתי ופסיכולוגי. איכות התקשורת הבין־אישית נבחנה באמצעות שני ערוצי תקשורת – אלקטרוני ופנים אל פנים, וכל אחד מהם נבדק משני היבטים: חיובי ושלילי. מדגם המחקר כלל 201 נשים הטרוסקסואליות, נשואות, מצויות ביחסי קוהביטציה או בזוגיות יציבה.

ממצאי המחקר העלו כי הבריאות הנפשית בגורם הפסיכולוגי הייתה הגבוהה ביותר, לאחר מכן בגורם החברתי, ולבסוף בגורם הרגשי. עוד עולה מהממצאים כי כ־75% ממשתתפות המחקר העריכו את התקשורת האלקטרונית ביניהן לבני־זוגן כחיובית, ויותר ממחציתן דיווחו על עלייה באיכות התקשורת החיובית פנים אל פנים לעומת המצב שקדם למלחמה, אולם כ־20% מהן דיווחו על עלייה בתקשורת השלילית פנים אל פנים לעומת המצב שקדם למלחמה. התמיכה החברתית נמצאה קשורה לשלושת גורמי הבריאות הנפשית. כמו כן, נמצא קשר שלילי בין תקשורת בין־אישית שלילית (אלקטרונית ופנים אל פנים) לבריאות נפשית פסיכולוגית. עם זאת, לא נמצא קשר ישיר בין תקשורת בין־אישית חיובית בין בני־הזוג לשלושת גורמי הבריאות הנפשית, אך נמצא קשר עקיף בין תקשורת בין־אישית חיובית לשלושת גורמי הבריאות הנפשית באמצעות תיווך של התמיכה החברתית. עוד נמצא קשר חיובי בין תדירות התקשורת האלקטרונית לבריאות נפשית רגשית, אך תדירות התקשורת האלקטרונית נמצאה בקשר חיובי עם התקשורת האלקטרונית השלילית. מסקנת המחקר היא שהתקשורת בין לוחמים לבנות־זוגן הייתה על פי רוב חיובית, הן בערוץ התקשורת האלקטרונית הן בערוץ התקשורת פנים אל פנים, אולם התקשורת החיובית לא תרמה באופן ישיר לבריאותן הנפשית של האחרונות. מנגד, התקשורת השלילית פגעה באופן משמעותי בבריאותן הנפשית של משתתפות המחקר. על בסיס ממצאים אלו מוצעות המלצות מעשיות לבני־זוג ולמטפלים.

Between Him and Her: Communication, Support, and Mental Health during the “Iron Swords” War \ Liat Kulik and Anita Zorczynski-Belullo

The aim of this study was to examine the relationship between social-interaction resources (perceived social support; the quality of interpersonal communication between combat soldiers and their partners), and the mental health of the partners during the Swords of Iron War. Mental health was assessed across three dimensions: emotional, social, and psychological. The quality of interpersonal communication was evaluated through two channels—electronic and face-to-face—each assessed from both positive and negative perspectives. The study sample consisted of 201 heterosexual women who were either married, cohabiting, or in a stable romantic relationship. The findings indicate that psychological well-being ranked the highest, followed by social and emotional well-being. Additionally, approximately 75% of the participants rated their digital communication with partners as positive, and more than half reported an improvement in positive face-to-face communication compared to the pre-war period. However, about 20% noted an increase in negative face-to-face communication relative to pre-war levels. Social support was positively associated with all three dimensions of mental health. Furthermore, a negative association was observed between negative interpersonal communication (both digital and face-to-face) and psychological well-being. While no direct relationship was found between positive interpersonal communication and the three dimensions of mental health, an indirect relationship emerged, mediated by social support. Additionally, a positive association was noted between the frequency of electronic communication and emotional well-being, although higher digitally-based communication frequency was also linked to increased negative digital communication. The findings suggest that overall, participants perceived communication with their partners during the war as generally positive across both digital and face-to-face channels. However, while positive communication was not directly linked to improved mental health, negative communication had a significantly detrimental effect. The study concludes that communication between combatants and their partners was generally positive, both through digital channels and face-to-face interactions. However, while positive communication did not directly enhance the partners' mental well-being, negative communication significantly impaired it. Based on these findings, practical recommendations are provided for couples and therapists.

המאמר בוחן את האופן שבו עורכות הדין משתלבות בפרופסיה המשפטית בישראל, דרך ניתוח ופרשנות חוויות הקשורות בגופן. שאלת המחקר עוסקת באופן שבו מתעצבת סובייקטיביות גופנית במקצוע שנותר גברי באופיו, על אף רוב מספָּרִי נשי. נטען כי מבנה גופם של עורכי הדין (גובה, כתפיים רחבות, קול נמוך) מהווה "הון פיזי" (Haynes, 2012), שמנציח את עליונות הגוף הגברי במקצוע. באמצעות ראיונות עומק עם 19 עורכות דין, המאמר מראה כי נחיתותו של הגוף הנשי גורמת לעורכות הדין "לכסות" סממנים הנתפסים בעיניהן כנשיים, הן כאלו הקשורים בהופעתן החיצונית, הן הקשורים בהבעת רגשות ובהתנהגות. פרקטיקה זו תוארה על ידי יושינו (Yoshino, 2006) כ"כיסוי", והיא מהווה חלק ממנגנון שעתוק עליונות הגוף הגברי במקצוע, אשר גובה מחירים כבדים מעורכות הדין בשל מחיקת חלקים מזהותן ובשל הקושי בגיבוש הלימה בין זהותן ה"נשית" לזו המקצועית. יחד עם זאת, מודעותן של עורכות הדין לאותם מבני כוח מכפיפים מהווה מפתח להתנגדות למשטרי אי־השוויון ולקידום המהפכה הפמיניסטית, למרות המגמות העכשוויות, ההיפר־גבריות, המיליטריסטיות והדתיות שקיימות בחברה הישראלית, וחרף הדרישה הגוברת לריסון הגוף ה"נשי" במרחב הציבורי.

"Covering" Practices: The Embodied Experiences of Female Lawyers in Israel / Yonat Shiman Ohayon, Dalit Yassour Borochowitz

This study investigates how female lawyers in Israel navigate professional integration through their embodied experiences in legal spaces. The research examines how women's embodied subjectivity is shaped in a profession that, despite their numerical majority, remains male-dominated. Building on Haynes's (2012) concept of "physical capital," the study argues that masculine physical attributes (height, broad shoulders, deep voice) continue to perpetuate male bodily dominance in legal practice. Through in-depth interviews with 19 female lawyers, findings reveal that the perceived inferiority of the female body leads women to “cover” traits they perceive as feminine, both in terms of physical appearance and emotional expression or behavior. This practice, described by Yoshino (2006) as “covering," functions as a mechanism that reproduces male bodily dominance in the legal profession. It exacts a significant toll on women lawyers, erasing parts of their identity and complicating their ability to reconcile their feminine and professional selves. Nevertheless, the awareness these women show regarding the power structures that subordinate them, offers a key to resisting regimes of inequality and promoting the feminist revolution – even in the face of contemporary hyper-masculine, militaristic, and religious trends in Israeli society, alongside growing demands to restrain the female body in public spaces.

נקודת המוצא במחקר על נשירה מבית הספר היא כי מדובר בתופעה פתולוגית המצריכה תיקון. המאמר הנוכחי מציב סימן שאלה על הנחה זו, וחוקר מהי המשמעות שהנושרים עצמם נותנים לנשירתם. האם בהכרח הם תופסים אותה כמשבר אישי וככישלון? וכיצד הם מפרשים ממרחק הזמן את מקומה במהלך החיים שלהם? באמצעות ניתוח סיפורי חיים של גברים צעירים ממעמד נמוך ובינוני שנשרו בעברם מבית הספר נחשפים שני נרטיבים מובנים מעמדית: סיפורי תיקון של המעמד הנמוך וסיפורי מימוש עצמי של המעמד הבינוני.

במאמר אטען כי סיפורי הנשירה מתעצבים למול השיחים הטיפוליים ותסריטי המפתח להתבגרות הזמינים לנושרים מתוך מיקומם החברתי, והם משקפים את יחסי הגומלין בין האינטרס המעמדי וההון התרבותי של כל קבוצה. נושרים מהמעמד הנמוך מכוונים למובּיליות מתוך אמונה בכוחו של הַסדר החברתי, ונשירתם נתפסת כמהלך של "הנשרה" תחת פיקוח חברתי. רובם מקבלים את הדרישה לתיקון בראותם בו פוטנציאל לניעוּת, ומי שלא מצליחים בכך, מדגישים את אוזלת ידם למול הכוחות החברתיים. הנושרים מהמעמד הבינוני, לעומתם, יוצאים מעמדה שוויונית יותר, ופועלים לשימור מעמדם שנפגע בעטייה של הנשירה. נשירתם מקבלת משמעות פסיכולוגית כפעולה שהיא בשליטתם, וכבחירה לשים את צורכיהם במרכז.

הפרשנות בשדה מאתגרת את התפיסה הדומיננטית לנשירה, ומרחיבה את הפרשנויות לה – לא רק כסטייה הכרוכה במחיר אישי וחברתי, אלא גם כמהלך משחרר המעצב את מהלך חייו של הנושר.

Between Rehabilitation and Self-Realization: Class-Based Narratives of School Dropout and Social Reintegration / Rachel Levie

Research on school dropout typically assumes that it is a pathological phenomenon requiring correction. This article questions this assumption and examines the meaning that dropouts themselves attribute to their departure from school. Do they necessarily perceive it as a personal crisis and failure? And how do they interpret its place in their life course from a temporal distance? The analysis of the life stories of young men from lower and middle-class backgrounds who previously dropped out of school reveals two class-structured narratives: rehabilitation stories of the lower class and self-realization stories of the middle class.

In this article, I argue that dropout narratives are shaped in relation to therapeutic discourses and key developmental scripts available to dropouts from their social positions, reflecting the interplay between class interests and the cultural capital of each group. Lower-class dropouts aim for mobility, while believing in the power of the social order. Their dropout is perceived as  being "dropped out under social supervision". Most accept the demand for rehabilitation, seeing it as potential for mobility, while those who fail to achieve this emphasize their powerlessness against social forces.

Middle-class dropouts, in contrast, operate from a more egalitarian position and work to preserve the status that was compromised by dropping out. Their dropout receives psychological meaning as an action under their control and a choice to prioritize their needs.

This study challenges the dominant perception of dropout and expands its interpretations — not only as a deviation involving personal and social costs, but also as an emancipatory act shaping the dropout's life course.

עדות מאוזנת – דיוקן האישה השוכבת כקריאת תיגר עוסקת בדיוקנאות של אמניות מהחברה הערבית בישראל הפועלות מתוך שוליות כפולה – מגדרית ולאומית. הן מציבות את גופן במרכז היצירה במנח אופקי, תוך שיח ביקורתי עם מסורת אמנותית גברית שראתה באישה אובייקט פסיבי. דרך ייצוג עצמי הן מערערות על מוסכמות חברתיות, מאתגרות את המבט הגברי ומנכיחות נוכחות נשית עוצמתית בשיח התרבותי.

משתתפות: סוהיילה אבו הדבה מונייר, סופי אבו שקרה, ראידה אדון, נירוואנה דבאח, מאי דעאס, אמירה זיאן, ספא קדח, רזאן שאמי, פאטמה שנאן

אוצרת: סיגל כספי

יועצת אקדמית: ד"ר עאידה נסראללה

מיקום: הגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה, קריית טבעון

נעילה: 14.6.2025

טקסט האוצרת: https://tivon-lib.co.il/gallery/

מיליוני משפחות בעולם הן משפחות גבולבליות (globordered), כלומר משפחות שמושפעות באופן עמוק מהזיקות שבין תהליכי גלובליזציה לבין גבולות גיאו־פוליטיים. המחקר במאמר זה בחן את השלכות רגולציית הגבולות הבין־מדינתיים במהלך הקורונה על משפחות גבולבליות ברחבי העולם, בעזרת מעקב אחר מאבקיהן הציבוריים. המאמר מתמקד בבני משפחה ישראלים שבלטו בהקשר הזה, ולקחו חלק במחאות קבוצתיות של 1. הורים מיועדים מישראל שרצו להגיע לילדם שנולד לפונדקאית בחו"ל, ולחזור עם התינוק לישראל; 2. בני זוג טרנס־לאומיים, שאחד מהם ישראלי, שרצו להיפגש; 3. ישראלים החיים בחו"ל שרצו לבקר את המשפחה בישראל, עם ילדיהם הלא־ישראלים; ו־4. ילדים בגירים להורים סיעודיים, שנאבקו למען היתרי כניסה לישראל של מהגרות עבודה.

ניתוח הממצאים מצביע על מורכבות דיאלקטית של הזיקות בין מרחב למשפחתיות בעידן הנוכחי. מצד אחד, הממצאים מדגימים את הסיבות המגוונות שבגינן משפחות לאומיות זקוקות לנפרדות מרחבית, כמו גם למרחב פיזי טרנס־לאומי משותף אך ארעי, בעוד משפחות טרנס־לאומיות זקוקות, מעת לעת, למרחב פיזי "ביתי", לאומי או טרנס־לאומי, משותף.

המחקר תורם להיחלצות הסוציולוגיה של משפחתיות בישראל ממה שבק ובק־גרנשהיים כינו מלכודת המתודולוגיה הלאומית, ומחזק את הטיעון שהצגתי בעבר, שלפיו לא ניתן להבין משפחתיות כיום בלי להבין את הזיקות בין גלובליזציה לגבולות, תוך הדגמת הטיעון בקשר למשפחות בישראל. בה בעת, המחקר מקעקע את הדיכוטומיה המדומיינת בין משפחות לאומיות־נייחוּת־מרחביוּת ביתית, לבין משפחות טרנס־לאומיות־ניידוּת־נפרדוּת מרחבית.

 Familial Space and Trans-Spatial Familiality \ Daphna Hacker

Millions of families worldwide are "globordered" families, that is, families profoundly affected by the interrelations between globalization processes and geo-political borders. This research examined the implications of inter-state border regulation during COVID-19 on globordered families worldwide by tracking their public struggles. The article focuses on Israeli family members who were prominent in this context and participated in group protests of: 1) intended parents from Israel who wanted to reach their child born to a surrogate abroad and return with the baby to Israel; 2) transnational couples, one of whom is Israeli, who wanted to physically meet; 3) Israelis living abroad who wanted to visit family in Israel with their non-Israeli children; and 4) adult children of elderly parents who fought for entry permits to Israel for migrant care workers.

The analysis of the findings points to the dialectical complexity of the relationship between space and family life in the current era. On one hand, the findings demonstrate the various reasons why national families need spatial separation, as well as a shared but temporary transnational physical space, while transnational families need, from time to time, a shared "domestic" physical space, whether national or transnational.

The study assists in extracting the Israeli sociology of the family from what Beck and Beck-Gernsheim called the "methodological nationalism trap," and strengthens the argument I presented in the past that family life today cannot be understood without understanding the interrelations between globalization and borders; while demonstrating this argument in relation to families in Israel. Simultaneously, the research undermines the imagined .dichotomy between national families-spatial stability-domestic spatiality and transnational families-mobility-spatial separation.

המאמר מציג בחינה רטרוספקטיבית של פרשת מתן דפו־פרוורה, אמצעי למניעת היריון, לנשים מהקהילה האתיופית בישראל, שניתן באופן גורף במטרה לצמצם את הילודה בקרבה. המאמר עוקב אחר התהליכים החברתיים והמוסדיים מאז חשיפת הפרשה בשנת 2008 ולאור בדיקת מבקר המדינה בשנת 2015. זהו מחקר אתנוגרפי מרובה אתרים, המשלב ראיונות, עיבוד נתונים, ניתוח בדיקת המבקר ופרוטוקולים מדיוני הכנסת, והוא נפרס בין השנים 2023–2008. במהלך המחקר נחשפתי למקרים רבים של מתן דפו־פרוורה ללא הסכמה, והייתי עדה לשיח ולתהליכים ציבוריים שאירעו בעקבות חשיפת הפרשה.

מטרת המאמר לחשוף את המנגנונים הגלויים והסמויים של "אלימות מבנית ורבייתית" המוטמעת בתפיסת המערכות השלטוניות והרפואיות בישראל. אטען שמדיניות מתן אמצעי המניעה דפו־פרוורה בישראל מהווה דפוס שליטה המשלב תופעות של אלימות רבייתית מבנית הכורכות יחד שליטה על פוריות נשים וסדר חברתי-שלטוני להגדרת "משפחות רצויות". זוהי גזענות מבנית, המוטמעת בתפיסה השלטונית והרפואית בישראל, ולפיה הגוף הפורה של האישה האתיופית נתפס כנושא סיכון לילודה בלתי־מפוקחת. מלבד זאת, חשיפתה של הפרשה, ובאמצעותה סימון גופן של הנשים, מהווה גורם להפרת הסדר הציבור.

"No Evidence Found": A Retrospective Analysis of the Administration of Depo-Provera to Ethiopian Women in Israel \ Hedva Eyal

This article presents a retrospective examination of the systematic administration of Depo- Provera to Ethiopian women in Israel with an aim of reducing birth rates within this community. The study traces the social and institutional processes that ensued since the case was first exposed in 2008, and following the State Comptroller's investigation in 2015. This multi-site ethnographic study integrates interviews, data analysis, examination of the comptroller’s investigation, and minutes of Knesset (Israeli Parliament) deliberations. The research was conducted between 2008-2023, a period during which I documented cases of coerced Depo-Provera administration, and analyzed the public discourse and institutional processes that followed.
The study seeks to uncover both explicit and implicit mechanisms of structural and reproductive violence embedded within Israeli governmental and medical systems. I argue that Israel's policy of coercively administering Depo-Provera represents a pattern of control that combines structural reproductive violence to control women's fertility with socio-political definitions of "desirable families." This form of structural racism, rooted in Israeli governmental and medical practices, framed the fertile Ethiopian woman's body as a risk of unregulated reproduction, and the exposure of the case as a threat to public order.

המאמר עוסק בתהליכי גיבושו של מודל משפחתי וחינוכי בחברה הפלסטינית בישראל, המציב את גידולו ואת חינוכו של הילד במרכזו. באמצעות מחקר אתנוגרפי הכולל תצפיות וראיונות עומק עם הורים ועם מומחים בתחום ההורות בקהילה הפלסטינית באזור המשולש, מתועדים תהליכי שינוי חברתיים המאתגרים את ההורים במתח שבין הורות מסורתית לבין גישה ממוקדת בילד. סוגיה זו, הקשורה למצב משברי רחב יותר שבו נתונה החברה הפלסטינית, מציבה את ההורים בעימות עם דרישות מודרניות היוצרות מתח ערכי ופרקטי מול הערכים מסורתיים.

מטרתו המרכזית של המאמר לבחון את התרגום התרבותי המקומי של שיח הפדגוגיות הרגשיות, המתאפיין בשילוב מוטיבים של שיח פסיכולוגי עם מוטיבים תרבותיים ערביים ומוסריים אסלאמיים. המאמר עוסק בשאלה כיצד מתבטא השיח הפדגוגי הרגשי בחברה הפלסטינית, וכיצד מודָרים ממנו ההיבטים הפוליטיים שבבסיס המשבר, דבר שמוביל לפרדוקסליות בחיי הפרט.

הממצאים מצביעים על כך שהורות לילדים צעירים מתקיימת בצל תחושת משבר רב-ממדי – פוליטי, כלכלי וחברתי – שחווה החברה הפלסטינית בישראל. תהליכים אלו מצביעים על בידוד ההורים במציאות קשה, מה שמוביל לשינוי במבנים ההוריים המוכרים. המאמר מדגיש את הפרדוקסליות שקשורה לסובייקטיביות הפלסטינית, והשפעתה על התמודדות ההורים עם האתגרים המורכבים.

המסקנה המרכזית היא ששיח הפדגוגיות הרגשיות משקף שילוב בין ערכים מודרניים למסורות מקומיות, אך מתעלם מההקשרים הפוליטיים המורכבים. המשבר החברתי והכלכלי תורם לתחושת חוסר שליטה בקרב ההורים, והוא מוביל לפערים בין הציפיות לבין המציאות. הפדגוגיות הרגשיות עלולות להחמיר עוד יותר את תחושת הבידוד והפגיעות של ההורים במציאות קשה.

Contemporary Palestinian family life: Multidimensional crisis and emotional pedagogy \ Shihab Idrees

This article examines the transforming family model in Palestinian society in Israel, which increasingly positions the child at its center. Based on ethnographic research comprising observations and in-depth interviews with parents and parenting experts in the Palestinian community of the Triangle region, the study documents social change processes that challenge parents with tensions between traditional parenting and child-centered approaches. These tensions reflect a broader crisis in Palestinian society.

The article argues that parenting in Israeli Palestinian society occurs in the shadow of political, economic, and social crisis. This multidimensional crisis shapes precarious lives through high poverty rates, increased consumption under neoliberal policies, the abandonment of communities to organized crime, and the erosion of extended family structures. Within this reality, a new phenomenon of parenting pedagogies has emerged through government programs, social media, and a private market of experts.

The study examines the cultural translation of emotional pedagogies discourse, which integrates psychological and Islamic-cultural motifs while overlooking the political dimensions of the crisis. Parenting experts promote parental self-control, which is expected to be transmitted to children through personal example. This apolitical approach is characteristic of neoliberal discourse, but in the Palestinian context, it exacerbates the isolation of parents facing harsh realities.

The final section discusses contemporary Palestinian parenting through the concept of "precarious lives," highlighting the complexities of parenting in a society experiencing multidimensional crisis. The discussion highlights the paradox of Palestinian subjectivity, particularly parental subjectivity, and explores how it is shaped within the context of contemporary capitalist realities.

הציווי הנורמטיבי הפמיליסטי לתמיכה חומרית בילדים מתקיים בישראל לצד ציווי נורמטיבי ניאו־ליברלי לאחריות היחיד לסיפוק צרכיו החומריים. לפיכך, הורים רבים מנווטים בין תמיכה בילדיהם לבין שמירה על עצמאותם הכלכלית. כשתמיכה זו מופיעה בתנאים של מחסור, מתהווה תופעה חברתית שאני ממשיגה "ויתור מעמדי" – הורים התומכים בילדיהם תוך ויתור על מימון צורכיהם למרות הפגיעה בתוכניותיהם בהווה ובעצמאותם הכלכלית בעתיד. כדי לברר תופעה זו שאלתי כיצד מבינים הורים מהמעמד העובד הנמוך את הוויתור על צורכיהם ורצונותיהם לטובת תמיכה חומרית בילדיהם הבוגרים. במחקרי בחנתי את קווי המתאר של התמיכה הכלכלית באמצעות חקר השתנות המשמעויות של כסף בעולמם של הורים אלה, ועל־ידי בחינת משמעויותיו של ויתור מעמדי בהתמזגות של פמיליזם וניאו־ליברליזם. ניתוח 32 ראיונות חצי־מובנים שהתקיימו בנפרד עם 16 זוגות הורים לבוגרים צעירים הצביע על תחושת המתח בין הדאגה הכלכלית לילדים לבין הדאגה לעצמי שחווים המרואיינים. המתח התבטא במיוחד בהתייחסות לחוויית הוויתור על רצונותיהם וצורכיהם, ומגלה ארבע תבניות מובחנות: הורות ללא נפרדות, אידיאלים של מימוש עצמי, ויתורים כואבים וויתורים הנתפסים כשוליים. ריבוי משמעויות הנתינה שופך אור על אופייה של נתינה בין־דורית ביחס לאופן שבו הורים מהמעמד העובד הנמוך מתמקמים אל מול מערכת הלחצים שבין המחויבות לרווחה הכלכלית שלהם לזו של ילדיהם הבוגרים.

Class concession: Mapping the meanings of material support provided by low-income working-class parents to their adult children in the context of neoliberal familism \ Rona Ziv-Tjoernelund

The familistic normative imperative for material support of children in Israel coexists alongside a neoliberal normative imperative of individual responsibility for meeting one's own material needs. Consequently, many parents navigate between supporting their children and maintaining their own economic independence. When this support occurs under conditions of scarcity, a social phenomenon emerges which I conceptualize as "class concession": parents supporting their children while forgoing their own needs, despite the impact on their present plans and future economic independence. To explore this phenomenon, I asked lower-middle-class parents how they perceive the concession of their needs and desires in favor of providing material support to their adult children. In my research, I explored the contours of financial support by examining how the meaning of money has evolved in the lives of these parents, and by examining the implications of class concession at the intersection of familism and neoliberalism. An analysis of 32 semi-structured interviews conducted with 16 pairs of parents of young adults revealed a tension between financial concern for children and self-care. This tension was particularly evident in reference to the experience of conceding their wants and needs. Four distinct patterns were revealed: parenting without separation, ideals of self-realization, painful concessions, and concessions perceived as marginal. The multiple meanings of giving shed light on the nature of intergenerational support by lower-middle-class parents as they position themselves between commitment to their own economic welfare and that of their adult children.

במאמר זה אנו מראות כיצד פעולות הוריות ואזרחיות משתלבות זו בזו בחברה הישראלית בת־זמננו. אנו ממחישות זאת באמצעות דוגמאות ממחקרים עצמאיים, שכל אחד מהם עוסק בדרכים שונות במעורבות אזרחית הורית בקרב קבוצות ממגוון מיקומים חברתיים, שפועלות במרחב לאומי–אזרחי–גיאוגרפי משותף. התובנות שלנו נשענות על ארבעה מקרי בוחן: הורים חרדים השואפים להכין את ילדיהם לעתיד טוב יותר באמצעות חינוך מדעי; משפחתיות אלטרנטיבית במסגרת תנועות הבוגרים של תנועות הנוער הציוניות; אימהות לילדים טרנסג'נדרים המבקשות לתווך את הסטטוס המשתנה של ילדיהן לסביבה; ו"אמהות על המשמר" – ארגון מחאה הנאבק נגד אלימות משטרתית וגזענות ממוסדת כלפי צעירים יוצאי אתיופיה.

העמדתם של מקרים מגוונים אלו זה לצד זה מאפשרת לנו לחשוב על הממשקים השונים בין משפחה למדינה, ולשאול על מגוון המשמעויות האזרחיות שנוצרות דרך פעולותיהם של הורים ממיקומים חברתיים שונים ומצטלבים. מן המחקרים האישיים שלנו והדיאלוג ביניהם אנו מציעות סדר יום חדש למחקר על משפחתיות, הרואה במשפחה בכלל, ובהורות בפרט, זירה מרכזית של אזרחות. אנו מציעות להבין הורות כאמצעי להשתתפות אזרחית, הכולל מופעים מגוונים שיכולים להיות חלק מתרבות הגמונית, ובו־זמנית להתקיים גם כאופני פעולה חלופיים.

* סדר הכותבות הוא לפי א"ב. העבודה על המאמר הייתה משותפת לכל אורך הדרך.

Parental action as a civic act: New directions for the study of familialism in Israel \ Lauren Erdreich, Einat Gilboa-Oppenheim, Lea Taragin-Zeller, and Tanya Zion-Waldoks*

In this article, we demonstrate how parental and civic actions often intertwine in contemporary Israeli society. We illustrate this point through examples from unrelated studies which explore parental civic involvement among differently positioned social groups operating within a shared national-civic-geographical space. Our insights draw on four independent studies: ultra-Orthodox parents striving to prepare their children for a better future through science education; alternative familial practices among adult graduates of Zionist youth organizations; mothers of transgender children seeking to mediate their children's changing status within their environment; and "Mothers on Guard," a protest organization fighting against police violence and institutionalized racism primarily towards young Ethiopian-Israelis. Juxtaposing these diverse cases allows us to reflect on the various intersections between family and state and to examine the variety of civic meanings produced through the actions of parents from different social locations. Based on our individual studies and the dialogue between them, we propose a new direction for research on familialism, which views the family, particularly parenthood, as a central arena of citizenship. We suggest conceptualizing parenthood as a means of civic participation encompassing a variety of approaches, which might be part and parcel of hegemonic culture or involve alternative modes of action. We propose new directions for future research that could examine how parenthood and citizenship serve as intergenerational sites for the recreation of the sociopolitical sphere and how everyday parental actions reshape family-state relations

*Authors contributed equally to preparation of the article; they are listed alphabetically.

המחקר הנוכחי בחן את ה"משפחתיוּת" הישראלית וכיצד היא באה לידי ביטוי בחיי היום־יום בקרב יהודים וערבים, תוך התמקדות בתפקיד בני ובנות המשפחה ברשתות האישיות ובהיקף התמיכה שהן מספקות. המחקר מתבסס על נתונים מתוך סקר ה־ Israeli Study of Egocentric Networks (ISEN) שנערך בשנת 2021, וכלל כ־900 נחקרים. באמצעות מתודולוגיה של רשתות אגוצנטריות בדק הסקר את הקשרים החברתיים של הנחקרים ואת מאפייני הרשתות שלהם. הממצאים הראו כי באופן כללי הן בקרב יהודים הן בקרב ערבים, מרבית הקשרים ברשת האישית היו עם המשפחה. יחד עם זאת, התגלו הבדלים משמעותיים בהרכב הרשתות ובדפוסי התמיכה לפי השתייכות אתנו־לאומית. רשתות הנחקרים היהודים כללו שיעור גבוה של בני משפחה קרובה לצד שיעור גבוה של אנשים מחוץ למשפחה, בעיקר חברים, עם מגמה של התמחות בתמיכה: המשפחה הקרובה סיפקה ייעוץ ועזרה פרקטית וכספית, בעוד החברים סיפקו תמיכה רגשית ובילויים משותפים. לעומת זאת, רשתות הנחקרים הערבים, שהיו צפופות יותר, כללו בעיקר את המשפחה המורחבת, וזו היוותה מקור מרכזי למרבית סוגי התמיכה. מודלים רב־רמתיים הראו כי לאחר פיקוח על עמדות משפחתיות ומאפייני רקע, ההבדלים בין משפחה קרובה, מורחבת ומי שאינם משפחה בסיכוי לספק תמיכה בקרב הערבים הצטמצמו או נעלמו. הממצאים נידונים בהקשר של המתח בין מגמות קולקטיביסטיות ואינדיבידואליסטיות בישראל כחברה רב־אתנית.

Exploring familialism in Israel: Insights from an egocentric network approach to family involvement in support networks among Israeli Jews and Palestinians \ Shira Offer

This study examines the concept of "familialism" in Israeli society and its manifestation in the daily lives of Jews and Palestinians by focusing on the role of family members in personal networks and the extent of support they provide. It is based on data from the Israeli Study of Egocentric Networks (ISEN) conducted in 2021, which included approximately 900 respondents and used an egocentric network approach to describe respondents' social ties and the characteristics of their networks. Findings show that among both Israeli Jews and Palestinians, most ties in the networks are with family members. However, significant differences can be found in network composition and patterns of support by ethno-national affiliation. Jewish respondents' networks include a significantly higher percentage of immediate kin and nonkin (mainly friends) and exhibit a trend toward support specialization: immediate kin provide advice, as well as practical, and financial help; friends provide emotional support and participate in shared leisure activities. By contrast, the networks of Palestinians, which have higher density, mainly include extended kin who constitute an important source of various types of support. Multilevel models show that after controlling for familial attitudes and background characteristics, the differences between immediate kin, extended kin, and non-kin in the likelihood of providing support among Israeli Palestinians were reduced or disappeared. Findings are discussed in the context of the tension between collectivist and individualist trends in Israel as a multiethnic society.

מוסד המשפחה בישראל ממלא תפקיד מרכזי בזהות היחיד והקולקטיב. במדינה שבה שיעור הולדה מהגבוהים בעולם, כמעט לכל ישראלי כיום יש לפחות שני אחים או שתי אחיות. למרות החשיבות המספרית והערכית של אחאות בחברה הישראלית, מפתיע לגלות עד כמה יחסים אלו ומשמעותם הוזנחו על־ידי התיאוריה והמחקר, המתמקדים בעיקר בקשר בין ההורים לילדיהם.

במאמר זה אנו מבקשות להרחיב את הבנת ה"משפחתיזם" הישראלי, ולהפנות את המבט מהיחסים האנכיים, בין דור ההורים לזה של הילדים, אל היחסים האופקיים המתקיימים בין אחים ואחיות בתוך המסגרת המשפחתית. לשם כך אנו מבצעות עבודה אינטרדיסציפלינרית, המשלבת בין מחקר סוציולוגי לניתוח ספרותי של שתי יצירות ישראליות עכשוויות: אביבה-לא של שמעון אדף (2009) ואחות שמש של דרור בורשטיין (2012). שתי היצירות, המעמידות במרכזן מערכת יחסים עשירה וקרובה בין אח ואחות, שבליבה מלאכת היצירה, מציעות מערכת מטפורית מקורית ליחסים המשפחתיים. בכך הן מאפשרות בחינה מחודשת של אתוסים מרכזיים במשפחה הישראלית, בהם שאלת ההקרבה, ההעברה הבין־דורית של טראומה, ותפקידה של העדוּת במסגרת המשפחתית, נושאים שעד כה נבחנו כמעט בלעדית במסגרת היחסים ההיררכיים בין הורים לילדיהם.

'We Will be Siblings Only if we Write": The Lateral Axis of the Israeli Family in Aviva-No by Shimon Adaf and Sun’s Sister by Dror Burstein \Yael Segalovitz and Ortal Slobodin

In Israel, the family as a social institution plays a central role in the construction of both individual and collective identity. In a country with one of the highest birthrates in the world, almost every Israeli today has at least two brothers or sisters. However, despite the significant numerical presence and cultural importance of sibling relationships in Israel, it is surprising that these bonds and their meanings have been largely neglected by  scholarship, which primarily focuses on parent-child dynamics.

In this article, we seek to expand the understanding of Israeli "familism" by shifting the focus from a vertical parent-child axis to a horizontal sibling-centered one. We use an interdisciplinary approach that combines sociological research with a literary analysis of two contemporary Israeli works: Aviva-No by Shimon Adaf (2009), and Sun's Sister by Dror Burstein (2012). Both center on complex and intimate relationships between a brother and sister, revolving around creative work. These texts offer original metaphorical systems for familial relationships, prompting a reconsideration of central aspects of the Israeli family ethos—such as sacrifice, the intergenerational transmission of trauma, and the role of intrafamilial testimony. In doing so, the article shifts attention from the vertical axis of parent-child relations to the lateral bonds of Israeli siblinghood.