קורונה

מחקר זה ביקש לבחון כיצד משפיעה חשיפה לאירועים טראומטיים בעבר על תגובות עקה (סטרס), על תפיסת הבריאות ותפיסת הגיל הסובייקטיבי ועל שימוש בחומרים ממכרים בעת מגפת הקורונה. זהו גל המדידה החמישי במחקר אורך בן 29 שנים שבחן כיצד פדויי שבי ממלחמת יום הכיפורים וקבוצת ביקורת המורכבת מלוחמים אחרים שהשתתפו במלחמה (ולא נפלו בשבי) הסתגלו לסגר ולבידוד. המטרה הייתה לבדוק את השפעתם של שבי במלחמה ושל התסמונת הפוסט־טראומטית העלולה להתפתח בעקבות שבי על תגובות למגפת הקורונה – פחד ועקה – ועל תפיסת בריאות, תפיסת גיל סובייקטיבי ומידת השימוש בחומרים ממכרים בתקופת המגפה. בשנת 1991, שמונה­־עשרה שנים לאחר תום המלחמה, התבקשו 120 פדויי שבי ו־65 לוחמים דומים ממלחמת יום הכיפורים למלא שאלונים סטנדרטיים. השאלונים הבאים נמסרו ב־2003, 2008, 2015 ו־2020. פדויי השבי ומשתתפי קבוצת הביקורת לא נבדלו אלה מאלה ברמת החשיפה והאיום לקורונה. הממצאים העידו על פגיעוּת מוגברת של פדויי השבי בעת הקורונה, פחד רב יותר מהקורונה, הפרעת עקה (לחץ) חריפה יותר (Acute Stress Disorder), תפיסת בריאות פחותה וגיל סובייקטיבי גבוה וכמו כן שימוש מוגבר בחומרים ממכרים בעת המגפה. הממצאים מדגימים גם את השפעתה הניכרת של התסמונת הפוסט־טראומטית על הסתגלותם של פדויי השבי למשבר הקורונה. ממצאי המחקר מראים שטראומה קשה בבגרות הצעירה מותירה צלקות ומגבירה את פגיעותם של הניצולים למצבי עקה גם שנים רבות אחרי האירועים.

War Captivity as a Risk Factor for Covid-19 Induced Distress / Zahava Solomon, Karni Ginzburg, Avi Ohry, Avi Ohry, Mario Mikulincer

This study assesses the contributions of prior war captivity trauma, the appraisal of the current COVID-19 danger and its resemblance to the prior trauma, and long-term trajectories of posttraumatic stress disorder (PTSD) to risk for acute stress disorder (ASD), subjective age, and substance use during the COVID-19 pandemic. Capitalizing on a 29-year longitudinal study with four previous assessments, two groups of Israeli veterans – ex-prisoners-of-war (ex-POWs) of the 1973 Yom Kippur War and comparable combat veterans of the same war – were reassessed during the COVID-19 pandemic. Previous data were collected on their PTSD trajectory 18, 30, 35, and 42 years after the war. Currently, we collected data on their ASD, subjective age, and substance use during the COVID-19 pandemic and their appraisal of similarities of past trauma with the current pandemic. Previously traumatized ex-POWs were found to be more vulnerable and had significantly higher rates of ASD, higher subjective age, and more substance use during the current pandemic than comparable combat veterans. Moreover, veterans in both groups who perceived past adversity (captivity, combat) as hindering their current coping were more likely to suffer from all distress measures than veterans who perceived their previous trauma as a facilitating or irrelevant experience. In addition, chronic and delayed trajectories of PTSD among ex-POWs increased the risk for distress during the current pandemic. These findings support the stress vulnerability perspective indicating that the pathological response to previous trauma – PTSD and its trajectories – increases psychological risk following subsequent exposure to stress.

מחקר זה בוחן את העונה השנייה של תוכנית הטלוויזיה המיתולוגית "זהו זה", שחזרה לשידור עם פרוץ מגפת הקורונה. בעונה זו היו 21 פרקים, וכל פרק כלל כשבעה מערכונים וחידוש של שיר. אנו מראים כי התוכנית בחרה בקו נוסטלגי, עם אזכורים רבים לתרבות הישראלית, כדי למתוח ביקורת חברתית ובאותה עת להעביר מסרים מחזקים תוך הישענות על עבר משותף. אותו עבר משותף ומאחד לכאורה הוא בעל מאפיינים המתאימים לתרבות הצברית־אשכנזית־חילונית: מבין 21 השירים שחודשו בתוכנית, רק שניים היו מזרחיים; הפרות הבידוד של החרדים הוצגו במערכונים כסכנה וזלזול בציבור, בעוד אלו של החילונים הוצגו כ"תחמנות" וחוצפה ישראליות ראויות; העילית הפוליטית של השמאל האשכנזי־חילוני הוצגה כחלשה, חסרת "עמוד שדרה" ולא רלוונטית, אך כמי שמחזיקה בתרבות נעלה לעומת הפוליטיקאים המזרחים בעלי הכוח. אלה האחרונים הצטיירו כשקרנים וחסרי תרבות. כך, לצד הומור וסאטירה, הזכירה התוכנית "זהו זה" לחברה הישראלית את יכולתה להתגבר על קשיים וגם ניסתה לסמן לה את הערכים הראויים לה לכאורה.

Zehu Ze tackles COVID-19: Bringing back Israel's "good old days" through the use of nostalgia / Revital Windzberg, Yuval Benziman

 “Zehu Ze,” the fabled Israeli  comedy show of the 1980s and 1990s, returned to TV screens during the Covid pandemic. This paper examines its second season, which featured 21 episodes, each of which included, on average, seven sketches and a musical number. We argue that nostalgia was a prominent motif, as were various references to Israeli culture.  By choosing these themes, the show both mocked and criticized society, while attempting to strengthen it through a shared past. This "shared past," while intending to provide a unifying element, had an Ashkenazi-secular-Sabra flavor. Furthermore, different groups in Israel were lampooned, but each in a  very different way. Therefore, along with humor and satire, the show reminded Israelis of their capacity to overcome hardship while signaling "appropriate" Israeli values.

משבר הקורונה הוא לא רק משבר בריאותי המאיים על חיים רבים, אלא הוא גם טומן בחובו משבר כלכלי וחברתי המשפיע על העולם כולו, ובכלל זה ישראל. כחלק מן הניסיון לחזות מה ילד יום נכתב רבות על השאלה כיצד ישפיע המשבר על מגמות חברתיות. יש לקרוא את הדברים בזהירות, שכן במצבי אי־ודאות שכאלו הנטייה היא לזהות את המגמות הללו עם נטיות הלב, מעין "הטיית אישוש" מחקרית. לסקירה זו נבחרה המתודה ה"שועלית", כלומר "סריקת אופק" רחבת מבט והיקף ולא התמקדות בתחום תוכן מסוים אחד. השיקול שהוביל אותי להשתמש במתודה זו הוא שהמגמות השונות כרוכות זו בזו, מזינות זו את זו ומשפיעות זו על זו.

מטרתו של מאמר זה היא לנסות ולסמן מתוך הספרות המקצועית הקיימת את מגמות־העל החברתיות וההתנהגותיות המרכזיות שסביר לצפות שישתנו בעקבות המאבק בהתפשטות הנגיף ובהשלכותיו הכלכליות, בדגש על המגמות שקיבלו עד כה משקל מועט בשיח הציבורי בישראל.

שינויים חברתיים מתרחשים לאט וקשה לחזות את כיוונם. איני מתיימר לנבא את העתיד. היות שאנו נמצאים עדיין בעיצומה של ההתמודדות עם השלכות המגפה, אני מנסה לסמן כאן את המגמות המרכזיות האפשריות, בחלוקה למגמות מתחומים שונים ומתוך מודעות לשרירותיות האפשרית שבחלוקה זו.

• בתחום הפוליטיקה והממשל – מגלובליזציה ללוקליזציה; חזרתה של מדינת הלאום לקדמת הבמה; ערבות הדדית בחסות המדינה; סוציאליזם פופוליסטי במשטרים ימניים.
• בתחום החברה – המומחיות חוזרת לקדמת הבמה; הבריאות כחזית; שינוי בדפוסי האמונה והפולחן הדתי; משבר בחברות מסורתיות.
• בתחום הקשר שבין טכנולוגיה לחברה – עלייתו של "המעמד הנייד"; חיים ברשת; מעקב ופרטיות.

The Local Future of a Global Crisis: The influence of COVID-19 on potential social and behavioral trends / Oshri Bar Gil

The COVID-19 crisis has not only been a life-threatening health crisis, but has also had economic and social ramifications. Repercussions have been felt around the world, including in Israel. Many studies have already attempted to forecast how different social trends will influence the aftermath of the crisis, and more are currently underway. These studies should be read carefully, since there is a tendency to characterize current trends based on preconceived notions, thus leading to "confirmation bias" in these uncertain times. Since the trends are interconnected, I chose a broad horizon-scanning method for reviewing the trends, rather than focusing on one specific area. The goal of this article is to identify the main social and behavioral mega-trends that are expected to emerge amid the COVID crisis, and the expected economic effects, based on current research.

Social changes take time to manifest and are difficult to forecast. Because we are currently dealing with the effects of the epidemic, the study does not attempt to predict the future, but instead focuses on identifying probable major changes in politics and government, from globalization to localization. Is the nation-state regaining prominence? I will discuss state-sponsored collective security, populist socialism in right-wing regimes, the central role of expertise; healthcare as a new frontier; and issues in religion. The paper will discuss social upheavals resulting from a technology-based response: the creation of a "mobile" class; living online; monitoring, and privacy.

מאמר זה נכתב על בסיס פרויקט חזותי שתיעד שלטים מסוג "להשכרה" ברחוב בן יהודה בתל אביב בחודש פברואר 2021, בסוף השבוע החמישי של סגר הקורונה השלישי. השלטים שתועדו משקפים מצב של משבר כלכלי, שהתווסף למשבר הבריאותי שיצרה מגפת הקורונה, והם נותחו על פי גישת הגאו־סמיוטיקה (geosemiotic– ניתוח סמיוטי של שפה כפי שהיא מופיעה בעולם הממשי). תחת ה"מטרייה" של גישה זו נותחו האינדקסליות של השלטים (הבנת סימן תרבותי מתוך המיקום וההקשר שלו) והסדר היחסי שלהם (interaction order – הבניית "אני חברתי" מתוך יחסי הגומלין החברתיים ויצירת יחסים של תפקיד וכוח), וכן, ובעיקר, הסמיוטיקה של הטיפוגרפיה (הפקת משמעות של גופנים מתוך מאפייניהם הצורניים או מתוך ההיסטוריה של השימוש בהם).

ניתוח בכלי המטפורה החווייתית – המסתמך על הפקת משמעות סמיוטית מתוך רכיבי הגופן (למשל, משקל, רוחב או זרימה), ואשר על כן מאפשר להאיר את משמעויות הגופנים ובעיקר להצביע על החריגים בקרב השלטים שתועדו ולהסביר את חריגותם – העלה כי ברוב השלטים נעשה שימוש בגופנים דומים שרובם ככולם חסרי הקשר קודם. הניתוח גילה מנעד ערכים שבקצהו האחד "יציבות" ו"ביטחון" ובקצהו האחר "הססנות" ו"זלזול". ואולם למרות ההתרשמות הראשונית כאילו תחושת הייאוש היא הערך הנפוץ ביותר העולה מן השלטים, התברר כי רובם ניתנים לפרשנות סמיוטית של "אדישות", בעיקר משום שלא היה אפילו באחד מהם ייחוד כלשהו.

הניתוח בגישת הגאו־סמיוטיקה הוא שהאיר את עוצמת השפעתו של החיבור שבין שלטים וסביבתם על תחושת המועקה הכבדה ברחוב בתקופה מורכבת כמו משבר הקורונה.

A typography of desperation? Semiotic meanings in "For Rent" signs, as a visual expression of economic and social distress during the COVID-19 period / Guy Eldar

This article explores a visual project that documented "For Rent" signs in Tel Aviv during February 2021, . The documented signs, serving as a visual expression of that resulted from the COVID-19 pandemic, were examined using geosemiotics . This analytical approach studies the sign's indexality (understanding a cultural sign through its placement and connotation), interaction order (the establishment of a "social self" out of social interactions and the dynamics of social roles and power), and especially, the semiotics of typography (deriving typeface significance from physical characteristics or from the history of past usage).

An examination using the experiential metaphor, which relies on extraction of semiotic meaning from the various typeface components (such as weight, width, or flow) . This analysis showed that most signs used similar typefaces, the majority of which lacked a strong prior context. Examination revealed an array of values ranging from "stability" and "reassurance" to "hesitation" and "contempt." As a result, despite a first impression that “despair” was the main feeling evoked by the signs, in actual fact, the majority could actually be semiotically interpreted as "apathy," chiefly due to their lack of uniqueness.

The geosemiotic analysis highlighted the connection of signs to their surroundings, and their major influence on the general gloominess of the population during the COVID-19 pandemic.

עם תחילתו של משבר הקורונה בישראל פרסמו ארגוני הגג המרכזיים בשדה פילנתרופיית העילית המקומי הצהרת תמיכה משותפת ובה מסר חד־משמעי לארגוני החברה האזרחית, שניצבו בפתחו של מאבק הישרדות. מהלך מיידי ומשותף זה הוא דוגמה לשותפויות שנרקמו בין שחקנים בשדה בעקבות המשבר ובמהלכו, והוא מעלה שתי שאלות: כיצד הושפעו שיתופי פעולה פילנתרופיים בישראל לנוכח משבר מגפת הקורונה; וכיצד הושפעו תפיסותיהם של שחקנים בשדה הפילנתרופי כלפי שיתופי פעולה בין־פילנתרופיים ועם הממשלה?

שיתופי פעולה בין־פילנתרופיים ובין־מגזריים התקיימו ברמות שונות עוד טרם המשבר. עם זאת, ברקע עמדו יחסי גומלין מורכבים ודינמיים של פילנתרופים ישראלים עם הממשל. מדובר ביחסי כוח שהושפעו במשך שנים מתמורות סוציו־פוליטיות וממתחים שהתגלעו בין המגזר העסקי לאליטה הפוליטית. זאת ועוד, המגפה הגיעה לישראל כאשר המדינה הייתה שרויה במשבר פוליטי מתמשך, שהתבטא בקיומן של ממשלות זמניות שמתנהלות ללא תקציב, ומצב זה השפיע לרעה על ארגונים חברתיים ועל מוטביהם. על רקע זה, ולנוכח משבר הקורונה ותחושת החירום, ננקטו צעדים מצד הממשלה ומצד שחקנים פילנתרופיים בפרויקטים המשותפים.

בהתבסס על חקירה אתנוגרפית אנו טוענות כי משבר הקורונה בישראל שימש גורם מאיץ ומחדד בשני מרחבי פעולה: במרחב התוך־פילנתרופי הוא האיץ וחיזק שותפויות בין שחקנים וחידד את ההבנה בדבר יתרונותיהן של שותפות וחיבוריות בין־פילנתרופית; ואילו במרחב הבין־מגזרי הוא האיץ ראייה מפוכחת וזהירה של שחקנים בשדה באשר לשותפויות עם הממשל וחידד חשיבה מחודשת על טיבן.

Betweeen Rapprochement and Reexamination: Intraphilanthropic and intersectoral partnerships amid the COVID-19 crisis in Israel / Noa Krauz-Lahav, Galia Feit

Following the outbreak of COVID-19, the leading elite philanthropic networks in Israel issued a decisive statement of support, conveying an unequivocal message to local NPOs, who were facing overwhelming challenges due to the crisis.

This immediate joint move is an example of partnerships that were formed between players in the field throughout the crisis. The show of philanthropic unity led us to ask: How were philanthropic collaborations affected by the pandemic, and how were the perceptions of the philanthropic actors affected regarding intraphilanthropic collaborations and intersectoral partnerships with the government?

Intraphilanthropic and intersectoral collaborations existed at various levels before COVID-19, however, they took place against a background of complex and dynamic interactions between Israeli philanthropists and the government. These power relations were affected over the years by sociopolitical changes and tensions that arose between the business sector and the political elite. Moreover, the pandemic reached Israel in the midst of a protracted political crisis, which resulted in a series of provisional governments lacking an approved budget, which in turn adversely affected the NPOs.

Based on an ethnographic study, we contend that the pandemic unfolded as a catalyst and a refiner. Within the intraphilanthropic sphere, it accelerated and strengthened collaborations, and sharpened an understanding of their advantages; while in the sphere of intersectoral partnerships, it promoted a sober and careful perspective towards governmental agencies among philanthropic actors, and sharpened their rethinking of the nature and essence of such partnerships.