זיגמונד פרויד

כיצד קורה שבנימין נתניהו נהנה מתמיכה כל כך גורפת דווקא בקרב אלו הרחוקים ממנו ומאורח חייו הראוותני? מדוע דווקא אלו שנאבקים על לחמם מוכנים להסכין עם מנעמי השלטון שהוא תובע לעצמו, ועושים זאת באהבה ובמסירות? במאמר זה נדון בשאלות אלו מנקודת מבט פסיכואנליטית. נראה כי התשובה נעוצה לא בחשבונות היסטוריים של חלק ממצביעיו עם מפא"י ולא באנגלית המשובחת שבפיו, אלא בהתעניינותו הגוברת בו עצמו, שמפצה על קשיי היום־יום של בוחריו, שמחליפים בו את אידיאל האני שלהם וכך הופכים להמון. לכך מצטרפת הנטייה של כל יצור חי להיטמע בסביבה גדולה ממנו, מעין דחף מוות הפועל בטבע.

ומדוע יסכים אדם לסגוד למנהיג באופן שימסמס את ייחודיותו? התשובה באהבה הנרקיסיסטית. הנרקיסיסט מעורר אהבה בשל כמות האנרגיה הנפשית המושקעת ב"אני" שלו, וכך גם המנהיג. אין דבר עוצמתי בחיי אדם, מסביר לאקאן כשהוא מתייחס למשיכה כלפי הנאציזם, מהנטייה להקריב לאל האפל של סיפוק דחף. מי שנמצאים היום בשלטון מציעים תערובת מפתה עד כלות היכולת להתנגד, של נרקיסיזם והזמנה להקרבה למען אידיאולוגיה שהאמת שלה היא סיפוק הדחף במובן הכי פראי וללא כל גבולות.

לאורך המאמר נעמוד על הקשר שבין סגידה למנהיג לבין נרקיסיזם, נעמוד על הסיבות לו, ונַראה את השלכותיו על תחומים מרכזיים בחברה בישראל: הצבא, החינוך והדת. נסביר מדוע המחאה אינה שבויה בדינמיקה נרקיסיסטית דומה, ונעמוד על דרכי הפעולה שעומדות בפני הַתרבות בהתמודדות עם קסמו האפל של הנרקיסיזם.

Netanyahu’s image \ Shirley Zisser and Efrat Biberman

How can we explain the fact that Benjamin Netanyahu enjoys such overwhelming support from those who lead lives far-removed from his ostentatious lifestyle? Why is it that voters who struggle for their daily living are prepared to accommodate, with love and devotion, the comforts of leadership that the prime minister demands for himself? This article explores these questions from a psychoanalytical perspective. It would seem that the answer lies, not in the historical feuds of the 1950s, and not in Netanyahu’s English fluency. Instead, his increasing self-preoccupation compensates for the daily hardships of his voters, who put him in the place of their ego ideal, thus becoming a mass. Another factor is the need of living creatures to be part of something larger than themselves; a kind of "death drive" operating in nature. Why, however, would anyone revere a leader to the extent that one’s own individuality disappears? The answer lies in narcissistic love. The narcissist arouses love because of the quantity of libidinal energy invested in his own ego. Such is the case with a leader. Referring to the lure of Nazism, Lacan explains that there is nothing more powerful in human nature than the tendency to sacrifice to a dark god manifesting the satisfaction of the drive. Those in positions of power in Israel today offer an irresistibly seductive mixture of narcissism, combined with a call to sacrifice for an ideology whose truth is the satisfaction of the drive in the wildest sense, and without limits. In this article, we will sketch the links between narcissism and leader worship – specify the roots of this adulation –  and follow its consequences in major spheres of Israeli life, including the army, education, and religion. We will also show why the protests in Israel do not reflect a narcissistic dynamic, and we will explain the modes of operation available to civilization for coping with the "dark magic" of narcissism.